מרשל ‘מייג’ור’ טיילור: אלוף העולם האמריקאי השחור הראשון והקרב שלו לפסגה

מרשל ‘מייג’ור’ טיילור: אלוף העולם האמריקאי השחור הראשון והקרב שלו לפסגה


באנר של BBC Sport Insight

מרשל 'מייג'ור' טיילור
טיילור, בתמונה ב-1906, נודע גם בשם ‘הציקלון השחור’

בליל דצמבר קר וקפוא, התאספו אלפים במדיסון סקוור גארדן בניו יורק.

עם ריח של עוף ותפוחי אדמה מבושלים מעל כיריים שמן תלוי באוויר חצות, הקהל פטפט והיכה ידיים זו בזו, מנסה להתחמם.

מאוהל קנבס קטן לצד מסלול סגלגל מעץ גדות, הגיחו הספורטאים. הם לא היו כאן בשביל כדורסל, או בשביל אגרוף. זה היה מרוץ אופניים ב-6 בדצמבר 1896.

במכונות לא כל כך שונות מאלה שאנו מכירים כיום, 28 ספורטאים גברים הרכיבו את המגרש – 27 מהם לבנים.

מרשל ‘מייג’ור’ טיילור היה ספורטאי אפרו-אמריקאי פורץ דרך. הוא היה בניו יורק באותו יום כדי להשתתף במירוץ שהם בהחלט לא רצים עכשיו: אירוע הסיבולת בן ששת הימים.

פירוש הדבר היה לרכוב על אופניים ללא בלמים וללא יכולת לזוז אם אתה מתעייף, באמצע החורף, לעצור לנוח רק אם העזת, כמעט שבוע שלם. אולי באופן לא מפתיע – בהתחשב בקפדנות של כדורגל והוקי קרח אמריקאי – הציבור בהחלט אהב את זה.

וזה היה המירוץ שהזניק את הקריירה של טיילור.

בן 18, הוא התרסק פעמיים והתעקש לישון רק שעה אחת על כל שבעה שרכב. הוא אולי סיים רק במקום השמיני, אבל כוכב נולד. שלוש שנים לאחר מכן הוא היה אלוף עולם בספרינט – למעלה ממאה שנים יעברו לפני רוכב אופניים שחור אחר תבע תואר עולמי.

עם זאת, סיפור חייו של טיילור – מעוטר בניצחון, ניזוק מאלימות – נותר ברובו לא ידוע.

קו אפור מצגת קצר

טיילור, שנולד ב-1878 וגדל באינדיאנפוליס, חי חלק מחייו הצעירים עם הוריו העשירים של חברו, שנתנו לו את האופניים הראשונים שלו ועזרו להדריך אותו. כשהם עברו לשיקגו, טיילור חזר הביתה, ובגיל 12, מצא צורת עבודה לא סבירה שתהווה נקודת השקה לקריירה שהוא לא יכול היה לדמיין.

הבעלים של חנות האופניים Hay and Willits שילמו לו 6 דולר לשבוע כדי לבצע טריקים כדי למשוך לקוחות. הוא עשה זאת לבוש במדי צבא, וזכה לכינוי שלו ‘מייג’ור’.

טיילור עבר בסופו של דבר לחנות אופניים מבוססת יותר במרכז העיר אינדיאנפוליס, שם יפגוש רוכבי אופניים כמו לואי ‘בירדי’ מונגר ואלוף העולם כפול ספרינט ארתור צימרמן. מערכות היחסים שהוא יצר עם גיבורי המסלול הללו הם שעזרו לו לפרוץ לספורט לבן בלעדי. מונגר, במיוחד, ראה את הפוטנציאל שלו ואימן אותו לנצח.

מרשל 'מייג'ור' טיילור
טיילור, בתמונה כאן בסביבות 1900 – בשנת 1899 הוא הפך לאלוף העולם באצן

והוא זכה. בגיל 15 הוא שבר שיא חובבים של מייל אחד. הוא נפסל מיד ונאסר מהוולודרום.

טיילור שבר עוד כמה שיאי חובבים בתקופה זו, לעתים קרובות בצל איומים מצד מתחרים לבנים. הוא המשיך להצטיין במירוצים מופרדים, והשיאים החלו לרדת באליפויות לאומיות שאורגנו עבור רוכבים שחורים.

המעבר עם מונגר לוורסטר, מסצ’וסטס, הסובלנית יותר מבחינה גזעית יחסית – גם מרכז רכיבת האופניים של התקופה – הפך את המעבר שלו למירוץ בין ספורטאים לבנים לקצת יותר קלה.

הוא החל להטביע את חותמו, לעתים קרובות לשמחת חלק גדול מהקהל, אך למורת רוחם של אחרים. כאשר שבעה שיאי עולם למרחקים קצרים נפלו לטיילור בשנים 1898 ו-1899, אפילו נשיא ארה”ב העתידי תיאודור רוזוולט עקב אחרי כל צעד שלו.

אבל עבור חלקם, הכישרונות שלו היו יותר מדי. פחות משנה לאחר שהכריז על עצמו בזירת המרוצים בניו יורק, טיילור נאבק על הרצפה ונחנק מחוסר הכרה על ידי מתחרה שהביס למקום השני לאחר מרוץ ספרינט בטאנטון, מסצ’וסטס.

“לאחר שהרוכבים סיימו, WE Becker התגלגל מאחורי טיילור ותפס אותו בכתפו”, כתב הניו יורק טיימס. הדו”ח שלה המשיך: “[Taylor] הושלך ארצה, בקר חנק אותו למצב של חוסר רגישות והמשטרה נאלצה להתערב. חלפו 15 דקות עד שהוא חזר להכרה, והקהל איים מאוד כלפי בקר”.

תגובת הקהל באותו יום הייתה נפילה עצומה של פופולריות שבוודאי דרבנה את טיילור להשתיק את אלה שניסו להפיל אותו. קוביות קרח ומסמרים היו מושלכים מתחת לצמיגיו. בתי מלון ומסעדות היו מסרבים לעסק שלו.

ד”ר מרלון מונקרייף, מחבר הספר Black Champions in Cycling אומר: “עלייתו של טיילור היא סיפור של תשוקה ונחישות באמצעות הפגנת החסד האנושי שלו.

“הוא היה יוצא למסלול, מלא עוצמה וכוח, שובר שיאי מהירות מסלול ארוכי שנים שנקבעו על ידי רוכבי אופניים לבנים אלוף. זה אמנם היה לשמחתם של רוב ההמונים הלבנים, שראו את החסד במאמציו של טיילור , זה היה למורת רוחם של הרוכבים הלבנים. טיילור הוזהר שאם אי פעם יופיע לפגישות שלהם כדי לגרום להם מבוכה, חייו יהיו בסכנה”.

עד תחילת המאה ה-20, טיילור רצה במירוץ ושבר שיאים על המסלול והכביש באירופה ובאוסטרליה. ב-1899 הוא ניצח ב-22 מירוצים, כולל ניצחון מפורסם בספרינט העולמי של מייל אחד כדי לנצח את טום באטלר, מה שהפך אותו לאלוף העולם האמריקאי השחור הראשון, ולאלוף העולם השחור השני בכל ענף ספורט, אחרי התואר של המתאגרף הקנדי ג’ורג’ דיקסון ב-1890.

אי אפשר היה להתעלם מהברק שלו. אבל כנוצרי אדוק, טיילור סירב להתחרות בימי ראשון, כאשר רבות מהאליפויות נערכו. הוא לא התמודד על תואר עולמי נוסף עד ממש בסוף הקריירה שלו, ב-1909.

הוא החמיץ מפגשי מירוץ רבים באירופה מאותה סיבה, אבל כשהוא אכן יצא למסלול הוא היה זורח. הוא ניצח ב-40 מתוך 57 מירוצים ב-1902, וצבר עוקבים בצרפת.

טיילור פרש במקור ב-1904 בגיל הלא כל כך בשל של 26, אבל אז התפתה לקאמבק ב-1907 לפני שבסופו של דבר הפסיק שלוש שנים מאוחר יותר. עד למירוץ האחרון שלו ב-1910, הוא הרוויח הרבה כסף – במונחים של היום בסביבות 2 מיליון דולר.

אבל השקעות עסקיות גרועות בעקבות פרישתו ופירוק נישואיו ראו אותו נאבק. מכירת הנכס סייעה לפרוע את חובותיו. הוא מת בגיל 53 בשיקגו בשנת 1932 מהתקף לב וכמעט כל זכיותיו נעלמו.

ייתכן שהשפל הגדול היה קשור לזה, שכן הוא עשה את קבורתו בקבר של אביון. בשנת 1948 הוצא מקפירה ונקבר מחדש במחווה הולמת יותר ככתובית: “רוכב אופניים אלוף העולם שעלה בדרך הקשה בלי שנאה בלבו, ספורטאי ג’נטלמני ישר, אמיץ וירא שמים, נקי-חיים. קרדיט ל הגזע שלו שתמיד נתן את המיטב שלו. נעלם אבל לא נשכח.”

טיילור עצמו כתב באוטוביוגרפיה שלו, לאחר שפרש: “הרגשתי שיש לי את היום שלי, וגם זה היה יום נפלא.

“תמיד שיחקתי את המשחק בצורה הוגנת והשתדלתי בכל כוחי, למרות שלא תמיד נתנו לי עסקה מרובעת, או משהו דומה לזה”.

קו אפור מצגת קצר

בשביל מה שהוא השיג, בהקשר של מתי ואיך הוא השיג את זה, טיילור צריך להיות גדול ספורטיבי.

אז למה הוא, כפי שניסח זאת הלוס אנג’לס טיימס לפני 16 שנה, “אחד מכוכבי הספורט הגדולים שאף אחד לא מכיר”?

כיום, יש קבוצת רכיבה על אופניים הנושאת את שמו של טיילור המוקדש לפיתוח של מתחרים שאינם לבנים. זה היה זרז לטיפוח כישרונות כמו ג’סטין וויליאמס – שזכה במרוצים ברמה הלאומית בארצות הברית – ואחיו קורי.

בנוסף, חברת ההפקות של המוזיקאי האמריקאי ג’ון לג’נד מצלמת “הציקלון השחור”קישור חיצוני – סרט ביוגרפי שכותרתו מתייחסת לכינוי אחר של טיילור. וציור קיר נחשף לאחרונה בעיר הולדתו אינדיאנפוליס.

אבל בהתחשב בהשפעה התרבותית שהייתה לטיילור מעבר לוולודרום במתן השרביט לספורטאים שחורים אחרים במאה ה-20, רבים מרגישים שהקרדיט המגיע לו עדיין חסר.

עבור מונקרייף, המורשת של טיילור צריכה להיות היום “משמעותית עוד יותר עבור רכיבה על אופניים ולמידה בעקבות המחאות הענקיות של Black Lives Matter נגד גזענות של 2020 ברחבי העולם”.

הוא מוסיף: “אולי הסיפור שלו הוא תזכורת לכך שהאפליה הגזעית של העבר עדיין חיה ונושמת את ההווה בעולם הלבן הדומיננטי והבלעדי של הרכיבה על אופניים?

“אני מקווה שזה לא יהיה נכון. הייתי רוצה שהמורשת של טיילור כאיש המהיר ביותר על שני גלגלים תזכיר לנו שרצון, נחישות, חברות וחסד אנושי ביחד הם כוח הכוח הגדול ביותר בספורט”.



Source link